פיצוץ אוכלוסין בישראל

תשובה:

זו שאלה מעניינת שגם אני חושב עליה לעיתים, בעיקר כשעומדים בפקקים אין סופיים ומבינים שהשטח פשוט לא מספיק. וזו אכן בעיה שצריך לתת עליה את הדעת.

אם כי, כמובן, שמבחינה טכנית מדובר על עוד לא מעט שנים. כמה עשרות שנים נשמע לי מוזר, כי קצב גדילת אוכלוסיה הוא איאטי יחסית, ויש למדינת ישראל לא מעט עתודות... בעיקר בנגב ובגליל, ועדייין ישארו לא מעט שטחים לטיול וכדומה... וכמובן יש את יהודה ושומרון, והבקעה ועוד. כל אלה מקומות שיכולים לקלוט מיליונים רבים לפני שתתחיל מצוקה אמיתית בגסנון הונג קונג או בנגלדש (שגם שם עיקר הבעיה היא ההתרכזות במקום אחד, פחות השטח).

ועדיין, זו שאלה ובעיה שצריך לחשוב עליה ולהתכונן אליה מבחינה מעשית, בתכנון כבישים, ערים, ותחבורה ציבורית להמונים.

אולם אני מניח שהסיבה ששאלת את זה פה, היא בגלל אמונית רוחנית ולא מעשית. ולכן אני חושב שיש כמה דברים רוחניים לומר על זה-
א) חכמים אומרים שארץ ישראל נקראת ארץ הצבי, כי כמו שעורו של הצבי לא מכיל את בשרו (כלומר "הבשר" של הצבי דחוק בתוכו ואחרי שמפשיטים את העור לא ברור איך הוא נכנס פנימה), כך ארץ ישראל מתרחבת לקלוט יותר אנשים ממה שזה נראה חיצונית. אפשר לזכור את הבריטים, שחוקקו את הספר הלבן, כדי שהארץ לא "תקלוט מעבר ליכולת שלה", וכמובן שמאז האוכלוסיה בארץ הכפילה את עצמה פי עשרה ויותר, ועדיין יש מקום.

ב) אנחנו בדרך כלל לא עוסקים בחשבונות שכאלו כאשר יש מצווה מפורשת. כלומר- יש בתורה מצווה של פרו ורובו, אז אם יש איזו סכנה מרוחקת, של עוד כמה עשרות שנים קדימה, אנחנו לא עושים את החשבון של "מה יהיה" ואיך זה יעבוד. המצוות הן דרך חיים שלימה, שאומרות לנו איך צריך לחיות, וממבט במצוות ברור שהתורה רוצה שילדו ידלים ויביאו דורות. אם יהיה "מצב חירום" בעוד מאה שנה ויצטרכו לחשוב על פתרונות, שיחשבו הם בדורם.

ג) מבחינה אישית של קיום מצוות פרו ורבו, כמובן שאין לזה משמעות לכל אחד פרטי, גם אם יפתרו את הבעיה פעם, זה יהיה באופן מערכתי, ממשלתי ורחב. והאמונה שלנו שעד אז כבר יהיו אנשים עם רוח הקודש ונבואה, שידעו מבחינה רוחנית לאן זה הולך.